יותר מבריחה: כשההתמכרות היא שחזור לא מודע של הטראומה

כשמתבקשים להסביר מדוע אדם ממשיך להשתמש בסם חרף הרס גובר והולך: קריירה, משפחה, בריאות, התשובה האינטואיטיבית היא כדי לברוח מהכאב. ההסבר הזה נכון, אך חלקי. הוא מניח שההתמכרות משמשת כלי לבריחה מטראומה, אולם, תיאוריות פסיכודינמיות מציעות זווית שונה: ההתמכרות אינה משמשת רק ככלי בריחה מהטראומה, אלא היא צורה לא מודעת של חזרה אליה. פרוייד כינה מנגון עתיק זה- כפיית החזרה.

כפיית החזרה: מדוע אנחנו חוזרים אל מה שכואב לנו

כפיית החזרה היא הנטייה הלא-מודעת של אדם לחזור על אירוע טראומטי או על נסיבותיו - בין אם באמצעות שחזור סמלי של האירוע, ובין אם באמצעות הצבת עצמו במצבים שבהם סביר שהאירוע יקרה שוב. פרויד, שטבע את המושג בהקשר של חלומות חוזרים אצל ניצולי מלחמה, שיער שהחזרה משרתת ניסיון (כושל בדרך כלל) להשיג שליטה מאוחרת על אירוע שבזמן התרחשותו חש האדם חסר אונים מולו.

אנשים רבים שחוו טראומה חושפים את עצמם, לכאורה מתוך כורח, למצבים המזכירים את הטראומה המקורית - שחזורים התנהגותיים שכמעט אף פעם אינם מתפרשים באופן מודע כקשורים לחוויות חיים מוקדמות. הפסיכיאטר בסל ואן דר קולק, מהחוקרים המרכזיים בתחום הטראומה, תיאר כיצד אנשים שחוו התעללות מנטרלים את העוררות היתר שלהם באמצעות מגוון התנהגויות ממכרות, כולל חשיפה חוזרת וכפייתית להתעללות - הן כלפי עצמם והן כלפי אחרים. חשוב להבין: החזרה הכפייתית על הטראומה היא בדרך כלל תהליך לא מודע, אשר אמנם עשוי לספק תחושה זמנית של שליטה או אפילו הנאה, אך בסופו של דבר מנציח תחושות כרוניות של חוסר אונים ותחושה סובייקטיבית של היות האדם "רע" ונעדר שליטה.

השימוש בסם עצמו יכול להפוך לחלק מהשחזור הזה. מחזור ההתמכרות חוזר בכל פעם מחדש על אותו מבנה רגשי: שימוש שמביא איתו תחושת אופוריה, ואחריו קריסה; הבטחה - "הפעם זה יהיה שונה" - שמסתיימת בבגידה; תחושת שליטה שמתפוגגת לכניעה מוחלטת לחומר. אצל אנשים מסוימים, המחזור הזה אינו מקרי: הוא משחזר את המבנה הרגשי של הטראומה המקורית - תקווה שמתנפצת, אמון שנבגד, גוף שאינו נשמע עוד לרצון

מה הסם עשה בשבילך?- מודל הריפוי העצמי

לצד תיאוריית כפיית החזרה מתקיים מודל משלים, שפיתח הפסיכיאטר אדוארד קנציאן: היפותזת הריפוי העצמי (Self-Medication Hypothesis). קנציאן טען שהשאלה הנכונה אינה "מה הסם עושה לאדם?" אלא "מה הסם עשה בשבילו?" - שאלה אמפתית בהרבה, שמניחה שמאחורי השימוש עומד היגיון רגשי, לא רק הרס עצמי. לפי מודל זה, בבסיס הפרעות ההתמכרות עומד סבל - לא חיפוש אחר תענוג - ואנשים עם PTSD פונים לאלכוהול ולחומרים אחרים כדי להקל על תסמינים הקשורים לטראומה שלהם. קנציאן תיאר כיצד כל סוג סם "משרת" מצוקה רגשית ספציפית: אנשים מגלים שהפעולה הפרמקולוגית שלו מקלה או משנה טווח מסוים של מצבי רגש כואבים. הריפוי העצמי הזה, לדבריו, צומח מתוך פגיעות בוויסות עצמי - קושי לווסת רגשות, הערכה עצמית, מערכות יחסים וטיפול עצמי.

שני המודלים אינם סותרים אלא משלימים: הסם אכן מהווה פתרון בראשית הדרך - הוא מרדים כאב, ממתן עוררות יתר, ומעניק לרגע תחושת שליטה שהטראומה שללה. אך במקביל, עצם הדינמיקה שנוצרת סביב ההתמכרות - האובדן, ההשפלה, אובדן השליטה החוזר - עלולה להפוך לשכפול מוקטן ומדויק להדהים של המבנה הרגשי המקורי של הטראומה.

הטרגדיה שבמעגל: כשהריפוי עצמו הופך לפצע חדש

התוצאות השליליות של ההתמכרות - כמו מערכות יחסים פגועות, קשיים כלכליים או מחלה גופנית - עלולות להוות אירועים טראומטיים משניים חדשים, המחזקים את הצורך להמשיך להשתמש או לחזור על ההתנהגות הממכרת, ובכך מעמיקים את המעגל. במילים אחרות: הניסיון להירפא באמצעות ההתמכרות הוא לעיתים אירוני באופן טרגי, שכן ההתנהגות שנועדה לפתור את הטראומה מסתיימת ביצירת עוד ממנה.

חשוב להדגיש שמדובר בתהליך לא-מודע לחלוטין. איש אינו בוחר במודע "לשחזר" את הפגיעה שחווה. הכפיית החזרה גורמת לתחושות של חוסר אונים וחוסר שליטה עבור האדם, וניתן לטפל בה על ידי פיתוח תובנה לגבי מקור ההתנהגויות - וזו בדיוק הנקודה שבה פתיחת הדיון הזה, בכאב שבו, טומנת גם תקווה.

מדוע חשוב לגשת לטיפול?

ההכרה בממד הזה של ההתמכרות משנה את השאלה הטיפולית המרכזית. במקום להתמקד רק ב"איך מפסיקים להשתמש", מתבקשת שאלה עמוקה יותר: אילו כאבים ישנים מנסה החזרה הזו - שוב ושוב - להשיג עליהם שליטה, או לבטא? המטרה בטיפול היא לאפשר לאדם להשיג שליטה על חייו בהווה, במקום לשחזר את הטראומה בפעולה, במצב רוח, או במצבים גופניים. הסיבה היחידה לחשוף את החומר הטראומטי כלל היא כדי לאפשר לאדם להשיג שליטה מודעת על חוויות מחדש או שחזורים בלתי-מבוקשים, ולא רק כדי "לספר את הסיפור".

מבחינה מעשית, זה אומר שגמילה מוצלחת רק לעיתים רחוקות מסתפקת בהתערבות התנהגותית בלבד. טיפול המתייחס לשורש הטראומטי - בין אם באמצעות פסיכותרפיה ממוקדת-טראומה, טיפול קבוצתי, או גישות המשלבות עבודה על הגוף - נדרש כדי לפרק את המעגל שבו הפצע הישן ממשיך "לדבר" דרך ההתנהגות הממכרת. ללא ההתייחסות הזו, גמילה מהחומר לבדה משאירה את הדינמיקה הבסיסית - הצורך הלא-מודע בחזרה - ללא מענה, וההיסטוריה מלמדת ששם טמון הסיכון הגבוה ביותר להישנות.

מקורות

Van der Kolk, B. A. (1989). The compulsion to repeat the trauma: Re-enactment, revictimization, and masochism. Psychiatric Clinics of North America, 12(2), 389-411. Retrieved August 17, 2026, from https://www.cirp.org/library/psych/vanderkolk/

Wikipedia. (n.d.). Repetition compulsion. Retrieved August 17, 2026, from https://en.wikipedia.org/wiki/Repetition_compulsion

Khantzian, E. J. (2026). The theory of self-medication and addiction. Psychiatric Times. Retrieved August 17, 2026, from https://www.psychiatrictimes.com/view/theory-self-medication-and-addiction

Khantzian, E. J. (1997). The self-medication hypothesis of substance use disorders: A reconsideration and recent applications. Harvard Review of Psychiatry, 4(5), 231-244.

O'Brien, A. (2025). AI transdisciplinary analysis of trauma, dissociation, and addictive reenactment: From the individual psyche to the collective. Wounded Healers Institute. Retrieved August 17, 2026, from https://woundedhealersinstitute.org/ai-transdisciplinary-analysis-of-trauma-dissociation-and-addictive-reenactment-from-the-individual-psyche-to-the-collective/

Choosing Therapy. (2023). Repetition compulsion trauma: Signs, causes, & treatment. Retrieved August 17, 2026, from https://www.choosingtherapy.com/repetition-compulsion/