פסיכולוג לנוער ומתבגרים בחדרה

גיל ההתבגרות מזמן טלטלות אמיתיות, ורובן אינן סיבה לטיפול. מה שכן מצדיק התייעצות הוא שינוי מובהק ומתמשך: ירידה חדה בתפקוד בלימודים או בחברה, הסתגרות שנמשכת שבועות, שינויים בשינה ובאכילה, דכדוך שלא חולף, חרדה שמצמצמת את החיים, או כל סימן של פגיעה עצמית. הגיל הזה משופע בקשיים שקשורים לחרדה, דכדוך ופגיעה עצמית דווקא כי עדיין אין בו עוגנים נפשיים חזקים, ולכן פנייה מוקדמת חשובה יותר מאשר בכל גיל אחר.

זה המצב הנפוץ, לא החריג, ומטפלים לנוער יודעים לעבוד איתו. מתבגרים זקוקים למטפל שמדבר בגובה העיניים ויודע לבנות אמון הדרגתי גם עם מי שלא מעוניין בטיפול בשלב ההתחלתי. לעיתים מתחילים מהדרכת הורים בלבד, ולעיתים מפגישת היכרות אחת "בלי התחייבות" שהמתבגר בוחר אם להמשיך אחריה. מה שלא עובד הוא כפייה: היא הופכת את המטפל לשלוחה של ההורים ומחבלת באמון שהטיפול כולו נשען עליו.

פחות מאשר בטיפול בילדים, ובמינון שעולה לדיון עם המתבגר עצמו. ככל שהגיל עולה, כך כדאי יותר להתייעץ איתו על מידת השילוב של ההורים. הכלל המקובל: תוכן הפגישות הוא של המתבגר ונשמר בסודיות, וההורים מעודכנים על הכיוון הכללי ועל כל מה שנוגע לביטחון. מטפל טוב יגדיר את זה בפגישה הראשונה, מול ההורים ומול המתבגר, כדי שאף אחד לא ירגיש שמאחורי גבו.

פסיכולוג הוא בעל תואר שני בפסיכולוגיה ורישום בפנקס הפסיכולוגים, ולרוב מומחיות קלינית או חינוכית. פסיכותרפיסט או מטפל רגשי מגיעים מהכשרה טיפולית אחרת, כמו עבודה סוציאלית קלינית או טיפול באמנויות. עם מתבגרים ההבדל שקובע הוא לרוב לא התואר אלא הניסיון הספציפי עם בני נוער והיכולת לבנות קשר, ולכן כדאי לשאול על זה ישירות בשיחת ההיכרות. במאגר שלנו מוצגים שני הסוגים, ותעודות ההכשרה של כולם אומתו.

כן. מטפל מחויב בסודיות גם כלפי מתבגר, וזה תנאי לכך שהוא בכלל ידבר. החריג הוא סכנה: אם עולה סיכון ממשי לביטחון של המתבגר או של אחרים, המטפל יערב את ההורים, ובדרך כלל יעשה זאת יחד עם המתבגר ולא מאחורי גבו. מחשבות קשות בפני עצמן אינן סכנה מיידית, ומטפלים שומעים עליהן כל יום. כדאי שההורים והמתבגר ישמעו את הכללים האלה מהמטפל בפגישה הראשונה.

המנעד רחב. טיפול ממוקד בקושי ספציפי, כמו חרדת בחינות או קושי חברתי, יכול להסתכם בעשרה עד עשרים מפגשים. קשיים עמוקים יותר או משבר מתמשך דורשים זמן ארוך יותר, ולעיתים גם שילוב של הדרכת הורים. מבחינת עלות, מרפאות בריאות הנפש לילדים ונוער של קופות החולים נותנות מענה בהשתתפות עצמית, לעיתים עם המתנה, ובמסלול הפרטי המחיר תלוי בהכשרה ובוותק של המטפל. במסגרת בית הספר, היועצת והשירות הפסיכולוגי החינוכי הם כתובת ראשונה שלא עולה כסף.

בשונה מטיפול בילדים צעירים, כאן כדאי לשתף את המתבגר בבחירה - למשל להציע שניים או שלושה מטפלים ולתת לו לבחור עם מי לקבוע היכרות. תחושת הבחירה שלו היא חלק מהטיפול. מעבר לזה: ניסיון מוכח עם בני נוער, גישה שמתאימה לסוג הקושי, ומיקום או אונליין שלא הופכים כל פגישה למאבק. שאלון הילדים והנוער שלנו ממפה את הקושי, מתחשב בגיל, וממליץ על סוג הטיפול לפני שמתחילים לחפש.